המיצים | לא ממש סחוט טרי

מלחמת הכוכבים | האימפריה מכה שביעית

האקלים בבית בשבועיים האחרונים היה כזה – מיצי במילואים לשבועיים רצוף ופשו (הכלבה, למי שלא יודע) ואני נשארנו לשמור אחת על השניה, לשעשע אחת את השניה ולטפל אחת בשניה.
מאחר וגם ככה פשו הייתה עצובה על היעדרו של מיצי, לא רציתי להשאיר אותה לבד בבית יותר מידי זמן ולכן במקום ללכת ולהתהולל לי בעיר, מצאתי את עצמי כל יום חוזרת מהעבודה ישירות הביתה, מאכילה, מורידה, משחקת, מלטפת, ומתיישבת מול הטלוויזיה.

הצפייה בת השבועיים הזו הולידה בי כמה אבחנות, עוררה דעות והביאה אותי לכתוב את הפוסטים הבאים בסדרת ביקורות הטלוויזיה (יש מצב שזה ייצא רק איזה שתיים, אבל סדרה נשמע מכובד).

אז בראש ובראשונה אני רוצה להתחיל ולהקדיש את הפוסט הראשון בסדרה לתכנית הריאליטי שהולכת לתפוס לנו מקום מכובד בקיץ הקרוב, הלא היא “כוכב נולד” הותיקה. “איך עוד לא נמאס להם?” שאלתי את עצמי פעמים רבות, “איך צביקה הדר לא מפחד שהפעם זה ייכשל? לא עדיף לפרוש כשיש עוד טעם טוב בפה?”
אבל כנראה שקברניטי “כוכב” מניחים שכמו שאחותה האמריקנית “אמריקן איידול” לא נמאסה על אף אחד במשך תשע עונות, כך גם יהא גורלה של הישראלית, וכל עוד יש עשרות אלפי אנשים שיופיעו לאודישנים, האס-אם-אסים זורמים והרייטינג ייספק, צביקה לא יניח את חותמת ה”עבר” הירוקה שלו בצד.

אבל מה אנחנו איכפת לנו? הישרדות נגמר? המירוץ למיליון (כן, יש תכנית כזאת) יורדת עוד שבועיים?
האח הגדול מתחילה רק בסתיו? יאללה, תביאו, אנחנו צריכים את מנת הריאליזם והריגוש הזול לפחות פעמיים בשבוע.
אז כמה חידושים הביאו לנו העונה: אודישנומט, אודישנים ב”יו-אס-איי”, מסלול השיר המקורי והחידוש המשמעותי מכל, שופטת חדשה ורעננה, הלא היא דנה’לה אינטרנשיונל. כפרה עלייך, דנה, תמיד חיבבתי אותך. תמיד חשבתי שאת בן אדם ישיר וחף מרוע, ואני חושבת שבתכניות שהיו עד כה די הוכחת את זה.
בניגוד למצופה משופט חדש שמצטרף לפאנל ותיק ומוכח, דנה לא נחבאת אל הכלים, לא חוששת להביע את דעותיה בקולי קולות ובעיקר לא חוששת להתלהב. היא לא מסתכלת שמאלה וימינה לפני שהיא מוחאת כפיים או נמסה ממתחרה ולא בודקת שהיא מיושרת עם כולם. אני אוהבת את זה.
מי שכן נופלת קצת בפח היא מרגול, שלדעתי היא השופטת הכי מעניינת ורצינית כבר עונות רבות, שמפשלת קלות בכך שבאופן אינסטקטיבי היא נותנת קונטרה לכל התלהבות של דנה. לא פעם הייתה לי הרגשה שאם דנה לא הייתה יוצאת מגדרה על מתמודד זה או אחר, אז היא הייתה עושה את זה בעצמה. אבל לנוכח התשבוחות של דנה, היא מרגישה את הצורך לקחת את הצד הנגדי, מה שנראה לעיתים מאולץ. הייתה זו אימא שלי שהזהירה עוד לפני שהעונה החלה על היריבות שוודאי תיווצר בין דנה ומרגול, ולא בין דנה לצביקה כמו שליהגו בתקשורת. “מרגול חשה מאויימת” היא בישרה לי, וכנראה צדקה.
אבל מרג’לס, יקירה, אין לך מה להרגיש מאויימת. אף אחד לא ייקח לך את האינטליגנציה העמוקה במוזיקה, הגישה המיוחדת שלך למתחרים והיכולת להביא אותה בביטויים מקוריים שלא נשמעו כמותם. יש מקום לשתיכן בשולחן הכבוד. מי שבהחלט מיותר הוא כמובן צביקה פיק, שכבר עונות רבות לא תורם דבר וחצי דבר לדיון, לא בצד האינטלגנטי ולא בצד הבידורי. לפי מה שכתוב בעיתונים החבר’ה בהפקה חושבים בדיוק ככה ואף ניסו להיפרד לשלום מהמאסטרו, אבל שמועות על איומים בתביעות כנראה שהחזירו אותו לעת עתה לשולחן השופטים. רק שלא יעשה לנו איזה “דודו” וישלח אנשים להרביץ לטמירה ירדני… חס ושלום!

ואם כבר הזכרתי את אימא שלי שהיא צופה אדוקה של כוכב, אני רוצה להעלות טענה שלה שאני מאוד מסכימה איתה. למה לעזאזל לא מראים את החבר’ה שעוברים?? המשקל שנותנים בתכניות האודישנים למצחיק, למשפיל ולביזאר היא כבדה מידי. די, עזבו אותנו מיצורים, תנו לראות את מי העברתם. הרי הרגעים  הכי נעימים בתכנית זה פתאום לשמוע מישהו ששר נורא יפה. ויותר מזה, הכיף של הצופים זה לסמן להם את הפייבוריטים כבר בשלבים האלו, ואז, כשהם עולים ומצליחים במהלך התכנית ואף מגיעים לגמר, כולנו אוהבים להתרברב: “עוד מהאודישן הראשון אני סימנתי אותו, ידעתי שהוא יגיע לגמר!”. אני מקווה שההפקה מספיק חכמה כדי להראות לנו את הפוטנציאליים ביותר, ואני מאמינה שהיא כזו, אבל תמיד יש הפתעות. אז חבר’ה, קצת פחות לוזרים, קצת יותר ווינרים.
ואם אנחנו כבר בקטע של סימונים, אז אני אומרת תזכרו את התאומים לבית ג’ירפי!
עד כאן לפוסט זה. הפוסט הבא יעסוק ב”פולישוק”, סדרת הקומדיה החדשה של קשת ובעוד כמה קטנות על הדרך. יאללה, ביי, מתחיל מונית הכסף.

תגיות: דנה אינטרנשיונל, כוכב-נולד, קיץ, קשת